כתוב את הכותרת כאן
תשליך - מה המקור ולמה זה חשוב
טקס התשליך הוא מנהג יהודי עתיק ומרגש שמתקיים בראש השנה, שבו אנשים הולכים למקור מים זורמים (כמו נהר, ים או מעיין) ומסמלים את השלכת חטאיהם אל תוך המים. המנהג נקרא על שם הפסוק בספר מיכה (ז', י"ט): "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם".
מקור המנהג
טקס התשליך אינו מופיע בתלמוד, והוא התחיל להתפשט בקרב קהילות אשכנז החל מהמאה ה-14 או ה-15. מהרגע שהתקבל, הוא הלך והתחזק, ומאוחר יותר אומץ גם על ידי חלק מקהילות ספרד וקהילות נוספות. ישנם הסברים שונים למקורו:
מקור תיאולוגי: המנהג מסתמך ישירות על הפסוק מספר מיכה, המדבר על רחמי ה' והשלכת החטאים למצולות הים. זהו הבסיס הרעיוני המרכזי למנהג.
מקור אגדי: יש המקשרים את המנהג לסיפור על עקידת יצחק, שהתרחש לפי המדרש בראש השנה. מסופר שכאשר אברהם ויצחק היו בדרכם להר המוריה, השטן הפך את עצמו לנהר כדי למנוע מהם לעבור. אברהם ויצחק נכנסו למים עד צווארם, ואברהם התפלל לעזרה. ה' גער בשטן, שהפך לנהר ונעלם. ההליכה למקור מים בתשליך באה להזכיר את מסירות נפשם של אברהם ויצחק.
מקור היסטורי: יש הטוענים שהמנהג הושפע ממנהגים עממיים או אפילו ממנהגים נוצריים שהיו נהוגים בגרמניה של ימי הביניים. בתחילה היה מדובר במנהג פשוט של השלכת פירורי לחם לדגים, ועם הזמן הוא קיבל משמעות דתית עמוקה.
למה זה חשוב?
התשליך הוא הרבה יותר מפעולה סמלית. הוא מבטא את המהות של ראש השנה ועשרת ימי תשובה:
חרטה והתחדשות: טקס התשליך מאפשר לאדם לעצור לרגע, לחשוב על חטאיו ומעשיו בשנה שחלפה, ולבצע פעולה פיזית המסמלת את ההתנערות מהם ואת הרצון להתחיל מחדש. ניעור הבגדים או הכיסים הוא חלק מהפעולה הזו.
העצמה אישית: המנהג מספק דרך מוחשית לבטא תהליך רוחני. כשאדם מנער את כיסיו מעל הנהר, הוא ממחיש את רצונו "לנקות" את עצמו ולהתחיל דף חדש בחיים.
קשר לקהילה: התשליך הוא מנהג ציבורי שמתקיים לעיתים קרובות עם בני משפחה וחברים. המראה של קהילות שלמות ההולכות יחד למקור מים מחזק את תחושת האחדות והערבות ההדדית בתהליך התשובה.
משמעות המים: המים מסמלים ביהדות טהרה, חיים וחסד. ההליכה למים זורמים מבטאת את הרצון שהקב"ה ישטוף את החטאים ויחדש את החיים. הדגים במים, שאליהם נוהגים להשליך את פירורי הלחם, מסמלים ברכה, כיוון ש"אין עין הרע שולטת בהם" וכן משום שבני ישראל נמשלו לדגים.
התשליך הוא מנהג שמשלב באופן יפה את הפן הפיזי והפן הרוחני של התשובה. הוא מספק רגע של השתקפות, של התחייבות לשינוי ושל תקווה לשנה חדשה וטובה יותר 💙
היום אני נותן/ת רשות לעצמי לשחרר.
את כל מה שכאב, העמיק, הכביד.
את הרגעים שבהם לא האמנתי בעצמי,
את המקומות שבהם ויתרתי על החלומות שלי,
את המילים שאמרתי ולא הייתי גאה בהן,
ואת המילים שלא העזתי לומר.
אני שולח/ת מכאן את הפחדים שהקטינו אותי,
את הביקורת הפנימית שצמצמה אותי,
את הכעסים ששמרתי בלב,
ואת האכזבות שהמשיכו להכאיב.
אני מוכן/ה לשחרר את חוסר האמון,
את התחושות שלא הייתי מספיק,
את הימים בהם הרגשתי תקוע/ה, לבד, לא מובן/ה.
כל אלה כבר אינם משרתים אותי.
אני נותן/ת להם ללכת.
ובמקום כל אלה – אני נשאר/ת כאן קל/ה יותר,
חופשי/ה יותר,
נקי/ה יותר, פתוח/ה יותר.
הלב שלי פנוי, הנשימה שלי עמוקה,
אני מבטיח/ה לעצמי לא לשאת איתי את מה שמכביד,
ולבחור בכל יום מחדש במה שמרים אותי.
העבר שייך לעבר.
אני כאן, בהווה, נכון/ה לשחרר,
כדי לפתוח דלת לשנה טובה יותר.
הטקסט מבוסס על טקסט של איריס אבידן מנהלת מועדון שיתופי פעולה. בטקס מרגש שערכנו מול הים כל אחד הקריאה לעצמה את הטקסט ואחר כך כתבנו את מה שאנחנו רוצות לשחרר , מה לא משרת אותנו. וקרענו את הנייר והשלכנו אותו לים. זה טקס סימבולי חזק שאם נכתב בכוונה מלאה הוא מתממש . לאחר הטקס כל אחת כתבה חזון לשנה הנוכחית. ועל כתיבת חזון בבלוג הבא.
שנה טובה ברוריה סקלי
