"רק דבר אחד הופך חלום לבלתי אפשרי, הפחד מהכישלון"

פאולו קואלו בספר האלכימאי

הפחד הוא האוייב של האמונה ושל כל חזון הבראה.

 כיצד הפחד גוזל מאיתנו אנרגיה?

המשפט "האויב של האמונה הוא הפחד" אינו רק אמירה פילוסופית, אלא תיאור של מנגנון אנרגטי ופסיכולוגי. בעוד שאמונה (ובתוכה הביטחון והידיעה) היא כוח מתפשט ומניע, הפחד הוא כוח מכווץ ועוצר.

1. דליפה אנרגטית: מנגנון ה"הישרדות" מול ה"יצירה"

ברמה הביולוגית, פחד מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית (מנגנון "הילחם או ברח"). במצב זה, הגוף מגייס את כל המשאבים שלו להתמודדות עם איום – דופק עולה, שרירים נדרכים, והפרשת קורטיזול ואדרנלין גוברת.

•  שאלתי את המטופלות שלי ממה אתן פוחדות? רובם ענו  מהסבל שהסרטן גורם, מהכאב, מאיבוד צלם אדם, לא דיברו על המוות..  כשאנחנו חיים בפחד כרוני  הגוף נמצא ב"מצב חירום" תמידי. זוהי השקעת אנרגיה עצומה במלחמה נגד "אויבים דמיוניים", מה שמותיר אותנו מרוקנים וחסרי כוח ליצירה של אמונה חדשה  הגוף ננטש, והמחשבות סובבות סביב מסלול הפחד.

2. הפחד כ"חיכוך פנימי"

ניתן לדמות את האנרגיה שלנו לזרימה של נהר. האמונה והחיבור לייעוד הם הזרימה החופשית. הפחד פועל כ"סכר"  ומפריע  להגשמה של החיבור לייעוד.

כי חיבור לייעוד שלנו הוא המקור של האנרגיה האין סופית ,  הייעוד שלנו נקבע עם היוולדנו והמחלה ואירועי החיים הם סימנים שאנו סוטים מהייעוד ווהרשבה לנשמה שלנו.

• הגזל: בכל פעם שאת רוצה לפעול אך הפחד עוצר אותך, נוצר קונפליקט פנימי. הקונפליקט הזה צורך יותר אנרגיה מהפעולה עצמה.  
• ואז האינטואיציה הבריאה שלנו  מאבדת כיוון היא נשמעת לרופא, או למטפל, ואינה מוכנה להקשיב לקול הפנימי שלה שיספר לה מה באמת יבריא אותה. המאמץ לא לעשות כלום למען עצמנו כדי לא להסתכן גדול מהמאמץ להתקדם.
•  בסיפורים רבים של ריפוי ספונטיני אנו רואים שאף פעם לא מאוחר. 
• ד"ר ג'נט מיכאיל שכתבה את הספר "לבחור בחיים"  היא דוגמה לכך, היא רופאת משפחה , וכשהתגלה אצלה סרטן שד עשתה כל מה שהרופאים אמרו לה והסרטן חזר , סיכויי ההישרדות שלה היו  20% , כשהיא ראתה שהטיפולים כבר פוגעים לה בכליות הבינה שזו דרך ללא מוצא החליטה באומץ רב לחפש דרך אחרת. ואכן בסיפרה היא מתארת את המסע שעשתה מתוך חיבור לגוף שלה ואמונה חזקה ושיח מחבר לגוף שלה. היא לא ידעה  מה יעזור לה יותר והחליטה לעשות כל מה שנראה לה שיכול לעזור לה, דיקור סיני , צמחי מרפא סינים, תזונה אורגנית, פעילות גופנית מתונה , ומדיטציה להבראה,תפילה ודיבור לגוף שלה .
• לכן אף פעם לא כדאי להתייאש גם אם אדם חסר הכרה אנחנו יכולים ללחוש באוזנו מילים ומשפטים של העצמה. המוח קולט שומע ומפנים והיו כבר מקרים שהרופאים הגדירו כניסים ולא ניסו להתעמק בדרך שבה החולה נרפא.

3. צמצום מרחב האפשרויות (מיקוד שלילי)

הפחד מאלץ את המוח להתמקד ב"מה עלול להשתבש", וכל כאב מועצם.

המיקוד הזה פועל כמו זכוכית מגדלת ששורפת את משאבי הקשב שלנו, כאב שבימים רגילים לא היינו נותנים לו להטריד אותנו מטיל עלינו אימה ופחד ומדיר שינה מעיננו.

• האנרגיה הנגזלת.
• במקום שהאנרגיה תופנה לחיפוש פתרונות, הזדמנויות וצמיחה (תדר של אמונה), היא מושקעת בבניית תרחישי אימה. אנחנו "מבזבזים" את כוח הדמיון שלנו על יצירת מציאות שאנחנו בכלל לא רוצים.

4. הפחד מכאב , ממוות מונע מאיתנו מלהגשים את עצמנו

כשיש לאדם מטרה ראוייה מלהיבה עם שליחות נשמתית, , הוא מתמלא  בכמויות אנרגיה מטורפות. הפחד הוא המחסום שמונע מאיתנו להגיע לצינור האנרגיה הזה. כשאנחנו מפחדים, אנחנו מתנתקים מהמקור שלנו (הנשמה/המהות) ועוברים למצב של צמצום.

סיכום: אמונה כניהול אנרגטי

אמונה אינה בהכרח היעדר פחד, אלא ההחלטה לא לתת לפחד לנהל את משאבי האנרגיה שלנו.

• האמונה משחררת אנרגיה: היא מאפשרת לנו להפסיק "להחזיק חזק" ולהתחיל לזרום.
• הפחד גוזל אנרגיה: הוא משאיר אותנו במצב של הגנה, התכווצות ועייפות כרונית.

לסיכום, דעתי היא: הפחד הוא כמו אפליקציה שרצה ברקע של הטלפון החכם,  היא לא עושה כלום, אבל היא גומרת את הסוללה. האמונה היא המטען שמחבר אותנו חזרה למקור הכוח.